כבר כמה זמן שהנושא הזה יושב עלי, אבל עכשיו זה כבר הגיע לשפל חדש ואני מרגיש שאני חייב לפחות לחלוק את התחושות שלי.
#אהבה2020בדרך כלל אני חווה את ערב החג קצת אחרת, יותר משפחתי ומורחב, אבל השנה… תחושת החוסר הזו בלב משאירה אותי לא שלם, וגורמת לי לחשוב על המשפחה שלי- זו שאני רוצה להקים. יש טאבו מסויים סביב נושא הרווקות והרצון לזוגיות ומשפחה. כאילו לא מספיק מבאס להיות לבד, עכשיו זה גם צריך להיות מביך? גם בשגרה (הקודמת כלומר) היה קשה למשוך את תשומת לב המין השני. לך תיצור קשר עין באוטובוס כשלכל אחת יש עניינים חשובים יותר באינסטגרם. ואיך מגלים עומק ורגישות באפליקציה? איך בולטים כשיש לך אלפי מתחרים? ועכשיו מה? גם אם נניח שעברתי את כל שלבי ה"אולי" עם מישהי, מה עושים בדייט? הריחוק החברתי שמקבל פנים מוחשיות בטח לא עושה את זה קל יותר. על אחת כמה וכמה הסגר. דייט בזום? נשיקה רק אחרי חתימה על הצהרת בריאות? מה הלאה? אחד הדברים המנחמים במסע הזה למציאת זוגיות הוא לפחות תחושת ההתקדמות. יש חיפוש, יש מציאה, יש חיזור, התרגשות… אולי משהו ייצא מזה? וגם אם יש פרידה, זה עוד צעד אחד בכיוון הנכון. אני יותר קרוב. אבל עכשיו גם זה לא. אז מה עושים בינתיים? האם יש עניין בזוגיות שמתחילה ממקום וירטואלי? האם קשר בשלט רחוק הוא אתגר הגיוני למתחילים? אשמח לשמוע מה דעתכם, ומעבר לזה- לשמוע אם יש עוד אחת באותו מצב כמוני, שתרצה לפתור את הפלונטר הזה, ואולי, מי יודע- לצאת מהסגר הזה קצת אחרת…