לא פעם אנו נשאלים את השאלה הזו.

הרבה פעמים זה סימן לכוח: עד כמה תהיה מוכן להרעיד את העולם בשביל אמונה מסויימת?

אבל היהדות והדמוקרטיה מלמדות אותנו אחרת.

בשתיהן, איפוק מסמל גבורה. שמירה על צלם אנוש, גם על רקע תנאים מאתגרים, מהווה את הניצחון הגדול ביותר.

כשהכל מסביבך מקוטב ומבולבל, הכי קל לזרוק הכל- "ואַחֲרַי המבול". כדי להשמע צריך לצעוק חזק יותר, להיות דרמטי וקיצוני יותר; גם במחיר האמת. גם במחיר הצדק.

היום ביהדות מציינים את צום גדליה. יום אחרי ראש השנה, וכבר עוצרים הכל כדי לכפר על החטא העתיק והחמור ביותר, זה שבגללו בית המקדש השלישי עדיין לא נבנה וממנו נובע הכל: שנאת חינם.

כי מה זו שנאת חינם אם לא להתעלם מדעת האחר? אם לא לחשוב על עצמך קודם, גם אם זה יפגע בזולת? מה זה אם לא לשבור את הכלים, כשהכל גם ככה מעורער אצל כולם?

מעבר לכך, רצח גדליה בן אחיקם נחשב לחמור כל כך מכיוון שברגע שהאלימות הופנתה כנגד נבחרי הציבור, איבד עם ישראל את התקווה האחרונה לגאולה.

התיקון הוא אחד, וזהו המבחן הגדול של שנת התשפ"א: ערבות הדדית.

לא נוכל לעבור שום מכשול אם כל אחד יחשוב רק על עצמו, רק על עצמה, בזמנים המורכבים הללו. אנו

עומדים בפתחה של תקופה מאתגרת, בה לכל אחת ואחד יש הזדמנות להוות מנהיגות אישית- ציונות 2020.