מרגע שהרכיב אותם – הוא כבר לא היה הקבצן המסכן שיושב על הרצפה ומקבץ נדבות מחוץ לדיזינגוף סנטר. הוא היה במקום אחר לחלוטין – אולי הוא היה על יאכטה, בשייט מסביב לעולם; אולי הוא היה בבית קולנוע פרטי; ואולי הוא היה בחלל, בדרך לגילוי כוכבים חדשים שכף רגל אנושית לא דרכה בהם מעולם.

רובנו שכחנו כבר איך זה מרגיש לעצור לרגע את החיים, לשכוח מהעבודה או מהלימודים, לנשום עמוק וליהנות מהרגע שכבר לא יחזור אלינו. כמו קבצן שמרכיב משקפיים ואוזניות, ולרגע אחד, באמצע הרחוב, באמצע היום, שוכח שהוא קבצן.