הפוסט שכולם רוצים לקרוא אבל אף אחד לא רוצה לכתוב: דימוי גוף #אהבה2020 בתור גבר, אתה חייב להיות רגיל לדחיות וסירובים. אין מה לעשות, זה חלק מהמשחק- מנסים ולפעמים מצליחים.

כל העולם על הולד, בלי לשאול איך אנחנו עם זה. פתאום "בידוד" נהיה תירוץ הגיוני להכל, ולא צריך להסביר מעבר לזה. יש דברים שהם מעל לשליטתנו. והלבד הזה מקבל משמעויות חדשות, כשצריך לחשוב עם מי אתה מוכן לבלות סגר שלם. וזה שם את כל התכניות שלנו בספק, של מתי ואיך יתגשמו, אם בכלל.

כבר כמה זמן שהנושא הזה יושב עלי, אבל עכשיו זה כבר הגיע לשפל חדש ואני מרגיש שאני חייב לפחות לחלוק את התחושות שלי. #אהבה2020בדרך כלל אני חווה את ערב החג

השבעת הכנסת זה האירוע שהכי קרוב לטקס פרסי גלובוס הזהב עבורי. כולם לבושים בחליפות הכי יפות שלהם כי כל המדינה מסתכלת. יש התרגשות גדולה באוויר, והשטיח האדום נפרש ברחבה ביראת

מה תעשה בשביל האמונה שלך?לא פעם אנו נשאלים את השאלה הזו.הרבה פעמים זה סימן לכוח: עד כמה תהיה מוכן להרעיד את העולם בשביל אמונה מסויימת?אבל היהדות והדמוקרטיה מלמדות אותנו אחרת.

כבר הרבה שנים אני לא דתי, ובכל זאת אני מוצא את עצמי כל יום שואל שאלות חדשות. מילד שהיה קם לפני אבא שלו לסליחות ורוקד בשמחת תורה כאילו הוא במעמד

בין פגישות בתל אביב, יצאתי מהמשרד כדי לאכול ובדרך עברתי ליד דיזינגוף סנטר. ישב שם הקבצן הקבוע – רק שהפעם הוא הרכיב משקפי VR (מציאות מדומה) ואוזניות. מרגע שהרכיב אותם

מכירים את הז'אנר של סיפורי האהבה המתוקים שכאילו נלקחו מסרטי דיסני?אז אין לי סיפור כזה ליום האהבה. אבל יש לי את הסיפור שלי. הימים ימי סגר ראשון, שנת 2020 המקוללת.

אז אני פותח אותו ממש רחב ומזמין אתכם להיות חלק מהמסע שלי למציאת זוגיות :) #אהבה2020

משהו בה היה מושך ומהפנט. תחושת החופש שלה, כמעט בלי היסוס ומחשבה שנייה- שבתה אותי. כל כך הפוך ממני וכל כך מקסים. לכן כמעט לא יכולתי להאמין שסיפרה לי שהיא