האם תהיה מוכן לראות את אהובתך מפגינה בצד השני של בלפור?

תהיי מוכנה לצאת עם עם ליכודניק? פעיל במרצ? תתחיל עם מצביעת העבודה?

מה תעשו בשביל אהבה? כמה גבולות תחצו?

הכל התחיל כשחיפשתי קיזוז לחבר הכנסת שלי. הייתי צריך לכתת רגלי במסדרונות האופוזיציה, כשדפקתי על הדלת של לשכת ח"כ מהרשימה המשותפת, שהייתה מעדיפה שלא הייתי קיים כנראה. ציפיתי לדובר שאני מכיר שיפנה אלי מבט מזלזל ומתעב, אבל במקום זה פתחה לי את הדלת מישהי בת גילי. בחיוך אדיב היא הזמינה אותי פנימה, ואחרי שהתיישבתי שאלה: "תרצה במבה, ביסלי? משהו?"

דווקא קיוויתי לבקלאווה אבל במבה גם בסדר.

דגל ישראל לא היה בחדר, במקום הקבוע שלו. במקום זה היו הלוגואים של בצלם, שוברים שתיקה, יש דין ועוד כאלה שלא בדיוק מרוצים מהנרטיב הציוני.

סגרנו את עניין הקיזוז אבל היה נחמד מכדי ללכת, אז נשארתי עוד קצת. השיחה גלשה למחוזות אישיים וראיתי שיש סיכוי למשהו. להזמין אותה לצאת או לא?

מה המשפחה שלי תגיד על זה? מה יגיד אבא שלי, שלא פספס הזדמנות לשים מחל בקלפי בכל 50 השנים שלו מעל 18? הוא יקבל אותה למשפחה? אמנם היא יהודייה, אבל עדיין… הוא לא חזק בפלורליזם.

מה יגידו החברים הימניים שלי? יחשבו שאני בוגד? בלי ערכים? נכנע ליצרים שלי?

אולי זה יפריע לח"כ שלי? יתחילו לרוץ שמועות?

בכל זאת, החלטתי לשים בצד את מה שיגידו ולפעול על פי ההגיון של הלב. כי אם יש פה פוטנציאל לזוגיות נפלאה, ואני אפסול אותו רק כי 'היא לא מהצד הנכון של המפה הפוליטית' אני לא אסלח לעצמי על זה. פשוט מאוד- כי לא הייתי רוצה שיפסלו אותי על זה.

שאלתי אותה אם בא לה לשבת יום אחד אחרי העבודה איפשהו.

"זה לא מפריע לך אבל? שאני מפגינה בבלפור… שאני פעילה בכל העמותות האלה," היא החוותה לסמלים שעל הקיר. הבנתי בדיוק למה היא מתכוונת: במשחק הפוליטי, אנחנו עומדים משני צידי המתרס.

"לא, זה בסדר," אמרתי לה בודאות מזויפת, ותהיתי כמה גבולות אני עוד אחצה בשביל פוטנציאל קלוש לאהבה. אבל באמת, חשבתי לעצמי: יש כאן מספיק יתרונות שיעלו על הפגם הלא קטן הזה. ואני לא חושב שזה בסדר להפלות אנשים- גם לא על בסיס דעה פוליטית. גם לא בזוגיות.

בסוף היא נפרדה ממני- הפער הפריע לה יותר מדי. היא לא יכלה לשאת את המחשבה שהיא יוצאת עם ליכודניק, ובטח שלא את כל הלחץ החברתי. אבל גם אם זה נגמר ככה, אני שמח שבחרתי לתת הזדמנות לאהבה על פני השנאה.

כי אולי אנשים פה לא מבינים- אנחנו בדרך למערכת בחירות רביעית, וכנראה לא האחרונה. נאיבי לחשוב שכל שיח ההסתה והפילוג לא מחלחלים לנו למודעות- וכך בדיוק זה נראה. בהחלטות הקטנות עם מי לצאת, לפי השם ולפי הכיתוב בתמונת פרופיל- לכו, לכי, בואו. זה בהחלטה מי יהיו החברים שלך. ממי תבקשי עזרה. לאיזה רופא תכנסו. מי יהיו הבוסים או העובדים שלך. איפה תגורו.

ספרו לי עוד על איך אתם לא גזענים כש99% מהאנשים סביבכם נראים בדיוק כמוכם, ואת כל מה ששונה אתם מרחיקים מעבר לגדר- רק כדי לא לשמוע על אופציה אחרת, על החיים של מישהו שונה מכם שאולי יש לו סיפור אחר. העיקר שנמשיך לקרוא לעצמנו סבלנים ונאורים- בתכלס, אפשר להחליף את זה בצבועים.

כי אם הפוליטיקה נכנסה לנו גם לחדר מיטות, יש בכלל איזור נקי ממנה?