מכירים את הז'אנר של סיפורי האהבה המתוקים שכאילו נלקחו מסרטי דיסני?
אז אין לי סיפור כזה ליום האהבה. אבל יש לי את הסיפור שלי.

הימים ימי סגר ראשון, שנת 2020 המקוללת. הטלוויזיה מודיעה שהאנושות תיכחד וסוף העולם הגיע.
ממש כמו בסיפור תיבת נח, מי שהגיע לאפוקליפסה בזוגיות- ניצל, ומי שהגיע רווק (כמוני) ימות רווק ולא תהיה לו המשכיות בעולם הזה, וגם לא את מי לחבק בלילה.

איך לעזאזל הגעתי לסוף העולם רווק?!
לא שלפני האפוקליפסה הייתי אליל הבנות והנוער, אבל עד שכבר הבנתי מה אני מחפש בבחורה, וחשבתי שהפקתי את כל הלקחים שאפשר. עד שהבנתי שאפשר גם ליהנות מסקס בלי להתקע אחר כך עם גב/ צוואר/ ירך תפוסים כי ניסיתי להיות רומנטי.

ואיך למען השם מוצאים אהבה בסוף העולם? ואם אלוהי האוקיי-קיופיד לא לטובתי, אז מה נשאר?
בתיבת נח הנוכחית שלי- ראש צורים בגוש עציון- כולם פה נשואים שמנופפים בילדים הקטנים והחמודים שלהם, ואני נראה כמו כלב משוטט שמחפש קצת יחס ואהבה ברחובות הקרים.
ויש פה רווקות בכלל, או שכולן מתחתנות דקה אחרי השירות לאומי?

אז החלטתי להפסיק להתמרמר ולעשות מעשה- העליתי פוסט לקבוצת ריצה שאני מחפש שותפה לריצה.
כצפוי, אף אחת לא ענתה לי (אמרתי לכם שאין כאן סיפור סינדרלה).
אז התחלתי לרוץ לבד.
בהתחלה התלהבתי מהקטע של לרוץ לבד, בשבילים המוכרים ועם האוזניות והשירים שאני אוהב, ואפילו פגשתי חברי ילדות- ממש אזור הנוחות שלי- אבל בסיפור הזה כבר הייתי.
החלטתי לעשות צעד אמיץ נוסף, ולצאת מחוץ לגבולות הישוב, ושם פגשתי אותה- אהבה מזיעה ראשונה.

פתאום נעלמו כל הסחות הדעת, עם השאלות שלמדנו לזהות כחלק אינטגרלי מכל יציאה:
לאן נצא? מי ישלם? אולי די כבר לדייט המביך הזה? ולמה לעזאזל פסטה עולה 70 שקל??

בריצה כל זה לא היה קיים. זה היה רק אני והיא בשבילים המפותלים של גוש עציון: בלי אנשים, בלי אלכוהול, בלי חשבונות. הריצה קשה מספיק, אז אין זמן לחשוב על פילטרים, ואומרים הכל ישר בלי מסננת. אין את שלב המבוכה, העמדת הפנים, גישוש מוזר.

אבל שלא תחשבו חלילה שבסוף כן יש פה סיפור סינדרלה…
אני לא חושב שזה יילך בינינו,
אבל בהחלט למדתי משהו חשוב. במקום שבו ראיתי רק אין מוצא, הצלחתי למצוא דרכים חדשות, לחשוב מחוץ לקופסא המגבילה שלי ולראות שיכול להיות שם המון קסם.
אז המסר שלי בולנטיינז הזה הוא לא לעשות ריצה כדי למצוא אהבה, אבל כן לחפש את השבילים החדשים האלה לעבר המטרה הנכספת, כי אי אפשר לפתור בעיות ישנות עם אותה צורת חשיבה. בסוף מסתבר שכל החסמים רק כיוונו אותי יותר למשהו חדש ומעניין, שלא הייתי חושב עליו לפני כן.
אז אולי זה לא סוף העולם, וגם אם כן- כל סוף הוא התחלה חדשה.